אחרי שנתיים שלא כתבתי שום דבר ושחכתי לגמרי מהבלוג הופתעתי לגלות שישרא לא נסגר ואפילו הבלוג שלי נשמר.. יש למקום הזה סוג של נוסטלגיה...
הוא שומר חלק דיי גדול מהזכרונות שלי על תקופות שחלקן היו נחמדות וחלקן היו סיוט.. תקופות שעכשיו אני רואה באור אחר אבל עדיין נחמד לדפדף קצת אחורה ולראות את הדרך שעברתי..
אז כן... מאז שכתבתי את הקטע האחרון בבלוג עבר עליי המון דברים.. ולשם שינוי החיים השתנו לטובה מאז.
אחרי הכטע האחרון הכרתי מישהי, ופתאום החיים התחילו להשתנות בשניות..
הכרנו דרך ידידה משותפת שגרתי איתה ועם חבר שלה.. בהתחלה רק דיברנו דרך הפייס כי היא גרה רחוק.. לא באמת האמנתי שיצא מזה משהו כשהתחלנו להתכתב, המרחק הפיזי שהיה בינינו נראה לי כמו סיטואציה קלאסית שזה יגמר בסופו של דבר בכמה מילים חמות ואולי בהבטחה או שתיים שלא יתגשמו לעולם. אבל לא. במהלך החודש שדיברנו רק און ליין באמת התאהבנו אחד בשניה ובסוף נפגשנו. זה היה יום באמת מרגש וזה היה היום שבו רשמית התחלנו את הקשר שלנו. אחרי שבועיים או אפילו קצת פחות כבר הודנו זה לזו שאנחנו אוהבים אחד את השניה. אחרי חצי שנה הצעתי לה ניסואין, עברנו לגור ביחד, ואחרי עוד כשנה טסנו והתחתנו בפראג. והנה אנחנו בעצם. חיים לנו באושר, מתכננים את הצעד הבא בחיים המשותפים ומתכננים אירועים שישנו את חיינו לתמיד.. לא אספר כרגע מה התוכניות לעתיד מתוך אמונה תפלה אבל ברגע שהכל יתחיל לזוז, אכתוב על זה כמה שורות..
לא אתרח לספר יותר מידיי על שאר הדברים שקרו במהלך השנתיים האלה כי זה אירועים דיי שוליים בשבילי. אם בקצרה אז איבדתי את רוב החברים שלי מסיבות כאלה ואחרות.. מבחינתם זה קרה באשמתי ומבחינתי זה קרה באשמתם.. לכולנו יש את החלק שלנו במה שקרה אבל בסופו של דבר אף אחד לא מתכוון לבקש סליחה מהשני וגם אין טעם בכך, הקשר נותק וכולם הרגישו הקלה ברגע שזה קרה אז פאק איט.
ומה שנכון לעכשיו, לתקופה הזאת, ולהמשך החיים: החיים באמת משתפרים, הקשיים חולפים והחלומות מתגשמים.
אז לא משנה כמה קשה לכם, לא משנה כמה אבודים אתם מרגישים ועד כמה שנראה שזהו זה ואין יותר כוח להילחם ולהחזיק מעמד תמיד תזכרו: כל תקופה קשה מתישהו חולפת, ובשלב זה או אחר החיים משתפרים. אתם רק צריכים להמשיך לצעוד ולא להיכנע, אם תרצו בכך - הכל בידיים שלכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
